צמחי מרפא ותרופות סבתא למחלות חורף

& צמחי מרפא ותרופות סבתא למחלות חורף

כיצד לטפל במחלות החורף באמצעות צמחים שאנו יכולים לגדל בעצמנו בגינה הביתית או בעציצים על אדן החלון

בימים עברו הייתה סבתא אומרת "תתלבשו חם, שלא תתקררו", ואנחנו צחקנו "סבתא, אין קשר בין קור להצטננות". אך הימים ההם עברו, ובימים אלה, בהם רבים מתחילים לפשפש בדברי הסבתות, ולשחזר את תרופותיהן, מוכנים רבים להודות שסבתא צדקה, וימות החורף מעודדים מחלות בעיקר כאלה שממוקמות בדרכי הנשימה העליונות.

בשורות הבאות נספר על דרכי התמודדות עם אותם "מרעין בישין" הגורמים להצטננות, שיעול, דלקת גרון, שפעת, דלקת מערות האף (סינוסיטיס), או דלקת הסימפונות (ברונכיטיס) בשיטות שגם סבתא יכולה להתגאות בהן. נעשה זאת בעזרתם של צמחים שאנו יכולים לגדל בגינתנו, מעבר לדלת המטבח, או בעציצים על אדן החלון או המרפסת.

בחזית ההתמודדות עם מחלות החורף נמצא צמחים שרבים מהם נמנים על משפחת השפתניים Lamiaceae (Labiatae), שניחנה במספר רב של צמחים בעלי עלוה ריחנית. מקור הריח של הצמחים הוא בשפע של שמנים אתריים הנוצרים בבלוטות שבעלי הצמחים. המרכיבים העיקריים בשמנים האתריים של צמחי המשפחה הם תימול וקרבקרול, המצויות בכמויות משתנות במינים השונים. החומרים המרכיבים את השמן האתרי משמשים את הצמחים להגן על עצמם מפני מזיקים שונים המשחרים לפתחם, ולדחותם. תכונה זו מעניקה לצמחים אלה תכונות אנטיספטיות כאשר אנו משתמשים בהם למטרות מרפא, המתבטאות ביכולתם לעזור לגופנו לדחות מזיקים הפולשים אליו, בדמות חיידקים ונגיפים

צמחי משפחת השפתניים נפוצים למדי באזורי חצי הכדור הצפוני, ויש להם גם נציגות נכבדה בצמחיית הארץ. הנפוצים והידועים בשימושי המרפא שלהם הם:

אזוב מצוי – "זעתר", געדה מצויה, זוטה לבנה, כלמינתה אפורה, מרווה משולשת, נענה משובלת, נפית כפופה, צתרה ורודה, קורנית מקורקפת, ולצידם המינים שמוצאם באזורים הים-תיכוניים של דרום-אירופה, ואשר מוכרים לנו גם כתבלינים מן המטבח: אזוביון רפואי – "לבנדר", בן-אזוב רפואי, בת-קורנית פשוטה – "תימין", מרווה רפואית, נענה חריפה – "מנטה", נפית החתולים ורוזמרין רפואי.

צמחים אלה קלים לגידול בגינה או בעציצים. דרושת להם קרקע עשירה בעלת ניקוז טוב, או לחלופין, עציץ עם פתחי ניקוז, ומצע המכיל קומפוסט מאיכות טובה. הצמחים הא"י מתאימים לתנאי שמש מלאה, והיתר יכולים לגדול גם בתנאי חצי צל. מרביתם בעלי דרישות מים צנועות, בעיקר הצמחים שמוצאם מצמחיית הבר של הארץ. יוצאים מכלל זה הם מיני הנענה שהם אוהבי מים, אותם ניתן לגדל ליד הברז בגינה או באדנית בסמוך למטבח, ולהשקותם תדירות במים בהם משתמשים במטבח.

מכל הצמחים שהוזכרו כאן ניתן להכין חליטת עלים או לעשות אינהלציה, שמטרתן הקלה על הצטננות, שפעת או שיעול. כמו-כן ניתן להכין אחד מן התכשירים הבאים.

מיצוי בחומץ של 4 מיני שפתניים, למניעה וטיפול בהצטננות ושפעת:
מכינים תערובת של עלי מרווה, רוזמרין, תימין או קורנית ופרחי אזוביון - "לבנדר", ביחסים שווים.•
מוסיפים חומץ תפוחים או חומץ בן-יין בריכוז 5%, בכמות הגדולה פי 10 מסך כל כמות הצמחים.
מכסים את הכלי ומעמידים במקום מוצל למשך שבועיים. מנערים מדי יום. בתום שבועיים מסננים ומעבירים לכלי נקי. תכשיר זה משתמש לזמן רב.  מעסים את אזור החזה והשכמות כטיפול מונע  או כטיפול במחלות חורף, ולגרגור להקלה במקרה של דלקת בגרון.

אינהלציה עם עלי נענה חריפה: להרתיח כ-1 ליטר מים, ולהכניס לתוכו חופן של עלי נענה חריפה. לשים על הראש מגבת, להתכופף מעל הסיר ולנשום את האדים במשך כ-5 – 10 דקות. בסיום לשטוף את הפנים עם מים קרים. טיפול זה "פותח את דרכי הנשימה העליונות" (מתאים גם כטיפול פנים למי שסובל מעור שמן).

חליטת עלי מרווה עם מיץ לימון: לחלוט עלי מרווה ולהוסיף להם מיץ לימון טרי – כפית לכוס חליטה. תערובת זו יעילה לזירוז ההחלמה, ולהתמודדות עם דלקות גרון. בשתייה או בגרגור של החליטה. ניתן לעשות זאת 2-3 פעמים ביום, לא יותר, אלא אם כן ידוע לנו שאנו משתמשים במרווה משולשת.

הבבונג נרתם גם הוא הבבונג הדו-גוני ממשפחת המורכבים, הידוע גם בשמו הלועזי "קמומיל" הוא בין הצמחים היחידים שחינם לא סר גם בשנים בהן הטיפול בעזרת צמחים ירד מגדולתו. הבבונג הוא בית מרקחת טבעי. זהו אחד הצמחים העשירים ביותר בשמן אתרי, תכונה אשר גורמת לו להיות בעל פעילות אנטיספטית חזקה, ולכן גם מונע דלקות. עם תחילתה של הצטננות מומלץ להכין חליטה של פרחי הבבונג, ולשתות בכל עת שאנו רוצים – השימוש בה הוא בטוח, גם לילדים ותינוקות. בנוסף להקלה על הצטננות ושפעת, הצמח מקל גם על כאבי בטן, יש לו השפעה מרגיעה קלה, והוא טוב גם למי שסובל מבחילות. בכלל שימוש קבוע בבונג יעיל גם כטיפול מונע. צמח הבבונג הוא צמח עונתי חורפי, המתאים לזריעה בסתיו. הזרעים קטנים ולכן זורעים אותם ישירות בערוגה על פני השטח, או באדנית. מכסים בעדינות ומשקים גם-כן בעדינות למנוע סחיפה של הזרעים. המרווחים בין הצמחים הבוגרים צריכים להיות 10 ס"מ. הצמח מגיע לפריחה לאחר מספר שבועות גידול. כשהתפרחות מגיעות לשיא פריחתן אוספים אותן לשם שימוש.

הסמבוק השחור – הצמח לשפעת צמח אחר הבא אלינו מן האזורים הקרים של אירופה ואסיה, הוא הסמבוק השחור. בארצות מולדתו היה ידוע כצמח המונע ומטפל בהצטננות ושפעת, וגם בדלקות פרקים. ואכן מחקרים שנערכו בבית הספר לרוקחות בארץ הראו כי הסמבוק עשיר במרכיבים אנטי-דלקתיים, המצויים הן בעלים, הן בפרחים והן בפירות. כמו-כן הוא עשיר במרכיבים אנטי וירליים הפעילים בעיקר כנגד הזנים השונים של וירוס השפעת, כולל שפעת העופות! לצורך השימוש מומלץ להכין חליטה של העלים או הפרחים, ואם יש פירות אזי ניתן לסחוט מהם מיץ, או אפילו להכין ריבה או ליקר. תכשירי הסמבוק יעילים גם לטיפול בנזלת אלרגית. בחנויות הטבע ובתי המרקחת ניתן למצוא סירופ המוכן מפירות הסמבוק, היעיל מאד בטיפול בשפעת. הסמבוק הוא שיח-עץ נמוך, בעל גזעים אחדים. בחורף הוא מצוי בשלכת, ובאביב הוא מלבלב בשפע של עלים מנוצים גדולים, שעלעליהם משוננים, והם בגוון ירוק-חי, ופורח בשפעה של פרחים לבנים קטנים המסודרים בסוככים. בקיץ מבשילים פירות הסמבוק באשכולות הנושאים שפע פירות דמוי אוכמניות בגוון כחול-שחור. הסמבוק קל לגידול, הן בגינה והן בעציץ, נחוצה לו קרקע דשנה בעלת ניקוז טוב, והוא מתאים לגידול בכל אזורי הארץ, הן בשמש ישירה והן בתנאי חצי-צל, ונחוצה לו השקיה סדירה במהלך הקיץ. מרווחי שתילה של הסמבוק הם כ-1.5 מ'. באירופה מולדתו יצא לו מוניטין, לא רק בשל שימושי המרפא שלו, אלא גם בהקשר לסיפורי פולקלור שונים, הקושרים אותו לסיפורי מכשפות.

קיפודנית (אכינצאה) – לתגבור המערכת החיסונית ולהשלמת הטיפול במחלות החורף הנפוצות, נחוץ חיזוק של מערכת החיסון, וכאן בא צמח הקיפודנית הארגמנית,  הידועה גם בשמה הלועזי –"אכינצאה" צמח אשר נודע לנו על אודותיו דווקא מן התרבות האינדיאנית של צפון אמריקה. כאמור, השפעתו העיקרית היא חיזוק פעילותה של המערכת החיסונית, בעיקר במצבי מחלה, וגם כמו הסמבוק, יש לה השפעה אנטי וירלית. מחקרים מראים כי צריכת מיצוי משורשי האכינצאה מגבירה את ייצור תאי הדם הלבנים, בעיקר לימפוציטים מסוג תאי הרג טבעיים, ובכך עוזרת לגוף להתמודד עם גורמי המחלה, ולזרז את ההחלמה. למטרה זו ניתן להשתמש בעלים, או בשרשי הצמח.

הקיפודנית, הנמנית על משפחת המורכבים, מומלצת מאד לגינה הפרטית כי היא מוגדרת גם כצמח נוי. פריחת הקיפודנית היא בקרקפות הנישאות בראש עמוד פריחה גבוה. במרכז הקרקפת פרחים צינוריים צהובים היושבים על מצעית קמורה, מחוספסים כקוצי הקיפוד, ומכאן שמה; בהיקף הקרקפת פרחים לשוניים שמוטים כלפי מטה, בגוון הארגמן. פרחי הקיפודנית יפים גם לגינה וגם כפרחי קטיף לבית. ייחודו של הצמח הוא בהיותו צמח קיצי בלבד – בחורף נעלמים העלים והגבעול, וחוזרים ועולים רק באביב. הצמח קל לגידול, איננו דורש תנאים מיוחדים, פרט להשקיה סדירה במהלך הקיץ

עוד טיפים בדוקים ויעילים לימי החורף:

סירופ בצל בדבש: קוצצים בצל דק מאד, או שמכינים ממנו מיץ, ומשרים בדבש למשך מספר שעות. נוטלים מן הסירופ בכל עת שרוצים. סירופ זה מביא הקלה רבה בעת הצטננות, כשיש שיעול המלווה בליחה, ובנזלת אלרגית. לסירופ טעם של דבש, ולא של בצל, והוא טוב לכל בגילאים

סירופ צנון בדבש: מכינים כנ"ל, פרוסת צנון בדבש, להקלה על שיעול יבש

בצל וזנגביל (ג'ינג'ר) מבושלים: מבשלים 50 גר' ראשי בצל הנלקחים מבצלים ירוקים, ביחד עם 50 גר' ג'ינג'ר טרי, ומוסיפים לאטריות ביצים מבושלות. טיפול יעיל להצטננות

מיץ זנגביל: מכינים מיץ המכיל פרוסת זנגביל אחת, ומערבבים עם מיץ אחר באופן הבא: למניעת הצטננות, לערבב עם מיץ של פרי הדר כלשהו.

לדלקת גרון, להוסיף מיץ מ-5 גזרים ותפוח עץ. שאיפת חזרת:  מגררים שורש חזרת טרי, ואוכלים ממנו, או שואפים את האדים העולים ממנו בעת הגרור, עד שזולגות דמעות. יעיל לכל מחלות דרכי הנשימה, בעיקר לדלקת מערות האף (סינוסיטיס), לניקוז המוגלה. ניתן לערב את רסק החזרת עם דבש, ולהשתמש בתערובת כטיפול מונע.

אמבטית זרעי חרדל: להשרות זרעי חרדל במים חמים, ולהכניס את הרגליים, עד שהמים מתקררים ולהוציא מיד את הרגליים. הטיפול יעיל לכל מחלות דרכי הנשימה, כולל דלקת הסימפונות (ברונכיטיס

שמן אתרי של קינמון: לטפטף מספר טיפות לגרביים לפני שלובשים אותן – מבטיח רגליים חמות לכל היום. (יש להיזהר לא ליצור מגע ישיר של השמן האתרי עם העור).

5896 אנשים קראו ושיתפו עמוד זה. שתף עם חברים: &