דיאטה אחרי החגים - אחרי החגים יתחדש הכל...

& דיאטה אחרי החגים - אחרי החגים יתחדש הכל...

מי לא מכיר את המשפט "דבר איתי אחרי החגים" – הא? המשפט הזה הפך מזמן לנורמה בחברה הישראלית ואין אדם שלא מכיר את המושג, לא משתמש בתירוץ המגונן המנחם והמוכר שמקובל על כולנו – "אחרי החגים"

כולם מתחילים דיאטה אחרי החגים. למה? כי זה הפך לחלק מאיתנו... שאת הדיאטה נתחיל אחרי החגים. מה יקרה אחרי החגים? מה בדיוק ישתנה שם? מה קורה בתקופת החגים שדורש כזה שינוי בתקופה שלאחר מכן?

זה כנראה מתחיל בדיאטה/ירידה במשקל שכולנו מבטיחים לעצמינו לעמוד בה מיד אחרי שמחת תורה, נו – מה הפלא? חג/שבת/שבת/חג שלא לדבר על גשרים וחופשות שבדרך והסיסמא שעובדת אצל כולנו "חיים פעם אחת" – נתמודד עם הכל אחרי החגים...

זה ממשיך בעבודות או פרויקטים שהבטחנו במהלך השנה החולפת לסיים או לקדם שלא לדבר על להתחיל – למרות שכולם משוכנעים שאנחנו עמוק בעיצומו של תהליך ורק מחכים שהחגים יסתיימו כדי להנציח את סיום המטלה... ועוד לא הזכרנו התחלות חדשות, כמו מבקשות להמתין שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, להתחיל גיליון דף חדש, נקי וחף מכל עבר – ככה, להתחיל על נקי עם ברכת השנה החדשה, לא לפני שמחלו לנו משערי שמים על כל מה שעשינו ולא עשינו במרוצת השנה החולפת.

אבל האמנם כך אכן יקרה?
כמה מכם באמת הבטיחו להיכנס ל-"משטר דיאטה" ביום שאחרי החגים ואכן עשו זאת?
כמה מכם באמת הבטיחו ואכן עמדו בכך ועשו שינוי מהותי בחייהם שמחזיק מעמד עד היום
ולמעשה השנה הם חפים מכל צורך להבטיח לעצמם את מטריית אחרי החגים?

לא יודעת איך אצלכם בחיים הפרטיים, אבל תקופות ארוכות בחיים שלי בן מצאתי לנכון להשתמש במטריית "אחרי החגים", קיבלו מימד זמן שונה כך שמצאתי את עצמי לא פעם מעבירה הלאה אל השנה הבאה את "אחרי החגים" של השנה הקודמת.

מי משלם את המחיר?
אלו מכם שמכירים אותי מקרוב, יודעים שאני מאוד אוהבת מטריות – אבל כשמגיע הסתיו והחורף, אני רצה החוצה אל הגשם ורק במקרים נדירים תמצאו אותי מסתובבת עם מטריה – מעדיפה לקבל את ברכת הגשם ישירות בלי שום זיכוך או מחסה בדרך – משהו שעבר בירושה מסבתי עליה השלום.

השאלה היא, האם אנחנו מבינים את המשמעות והמהות הפנימית שמתחוללת בתוכנו כשאנחנו דוחים לאחר כך את מה שנחוץ לנו כבר מזמן אם לא מעבר לכך? מה בדיוק חסר לנו כדי שנקום, ננער מעלינו את מטריית "אחרי החגים" ונעשה את הדברים עכשו, היום, מחר?

ברוב המקרים, התשובה הכמעט אוטומטית שאני שומעת היא "אני עובד/ת טוב יותר במצבי לחץ, אז אני הכי יצירתי/ת ומפוקס/ת"... קשה לי להתווכח עם תשובה שכזו, בעיקר משום שחוויתי את היצירתיות הזו, את הפוקוס הזה ואת זרימת האדרנלין הכמעט ממכרת כשאני במרוץ נגד מחוגי השעון ובאיחור (הרבה מעבר לאופנתי) בעמידה בתזמונים.

השינוי הגיע אצלי, כששמתי לב שעם השנים הפוקוס, היצירתיות והיעילות הזו כבר לא מה שהייתה פעם – אבל מעבר לכך, שמתי לב שככל שהדחיינות חזקה יותר, היא באה על חשבון הספונטניות.. או במילים אחרות, ככל שאני מתוכננת יותר, מסודרת עם התזמונים והמועדים המדויקים ליעדים שהצבתי לי (בכל תחום), כך זמני בידי יותר, כך אני קונה לי יותר ספונטניות, כך אני יותר משוחררת ופנויה לעשות ככל העולה על רוחי בכל נקודה על ציר זמן החיים – הגילוי הזה, מתוק יותר מאשר כל מטריית "אחרי החגים".

אין כמו תחושת השלמוּת והמלאוּת הזו של לסגור את הדלת מאחוריך ולדעת, שאתה יוצא לחופשה שלימה ורגועה מבלי להעסיק את הראש בזמן ה"חופשה" באיך מקצצים בתוצר הסופי שעליך להגיש (באשר הוא) או איך להוסיף דברים שיסיתו את עין הקורא/מתבונן/בוחן מעצם העובדה שחסרים כאן חומרים שלא לדבר על כך שחרגת בעיתוי ההגשה...

כשמדובר בעבודה – תהא אשר תהא זו חצי נחמה, אך מה כשמדובר בשמירה על אורח חיים? תזונה נכונה? שמירה על משקל? גמילה מסוכרים/עישון/דפוסי התנהגות? מה חזק יותר? כוחו של הרגל או מתיקות עוצמת ההצלחה והמשובים מהסביבה?

אני מניחה שרובינו מודעים לכך שהאושר הנוצץ מעינינו כשאנחנו משנים הרגל, כובשים את היצר בלתי ניתן להתעלמות ויחד עם זאת, זה ממש לא פשוט לעשות את הצעדים האלו זה כמו ניתוח בלי הרדמה אמרה לי אחת המטופלות בקליניקה, אני עושה את זה באופן אוטומטי ואפילו לא חושבת על זה – זה גדול ממני, זה חזק ממני ועוד...

אז מה עושים?
בראש ובראשונה מגיעים לכלל החלטה ברורה מה אנחנו רוצים לשנות מיד לאחר מכן מכינים לנו מפת צעדים – מה עושים צעד אחר צעד, בפירוט שלם ומלא ואחר כך מכריזים לסביבה הקרובה ומבקשים את עזרתם !!! – לא תאמינו כמה קל לאנשים להירתם לטובתנו כשאנחנו מבקשים את העזרה הזו – ובפרט כשאנחנו מראים נכוחה שאנחנו לגמרי בעניין (ושוב, לא משנה במה המדובר. ברגע שיראו שאנחנו עשינו צעד ראשון, מי שנבקש ממנו עזרה, יתן את כל כולו להצלחתנו).

מחליטים מראש על נקודות עצירה – נקודות עצירה נועדו לאפשר לנו לעצור לרגע, להתבונן לאחור ולראות את הדרך שעשינו עד כה, לשאוב ממנה כוחות וחוסן (שלא לדבר על ביטחון עצמי, אושר פנימי ובכל נקודת עצירה שנעבור גם נפתח מוטיבציה גדולה יותר וזוכרים את היצירתיות ששירתה אותנו קודם? – כאן היא מגיעה במינונים גבוהים להפליא)

אז מה אתם עושים אחרי החגים?

מאחלת לכל אחד מכם שקרא ושמע אסימון נופל, הצלחה, אושר גדול מהדרך ושמחה עצומה מהתוצאות...

3854 אנשים קראו ושיתפו עמוד זה. שתף עם חברים: &