עד העונג הבא

& עד העונג הבא

כולנו שואפים לדבר הבא שאנחנו פשוט חייבים להשיג ואת מרבית הזמן אנו מקדישים למחשבה ותכנון איך נגיע ליעדים שהצבנו לעצמנו. אבל גם אם נממש את כל הרצונות, תמיד יתעורר חשק למשהו חדש. מדריך לשביעות רצון

המכנה המשותף לכולנו הוא שאנחנו רוצים ליהנות. האחד מוצא שהאושר הוא סטייק עסיסי, האחר לא יירגע עד שקבוצתו האהובה תזכה סוף סוף בגביע. אחרים חולמים כל חייהם על זכייה בפיס, ואחרות בטוחות שיהיו מאושרות רק כשיפטרו מחמשת הקילוגרמים העודפים שהעלו בחורף האחרון. אף שהמאווים שלנו שונים, המשותף לכולנו הוא השאיפה למלא את מה שחסר לנו. אלא שיש רק בעיה אחת הקשורה בעניין הזה של המרדף להשיג את המטרה הבאה. אם נבחן את מהלך חיינו, נגלה שמכל מה שעשינו תמיד נשאר לנו רק זיכרון. אנו רודפים אחרי משאלות ליבנו, אולם ברגע שאנו משיגים אותן, הן נעלמות, כמו חומקות מידינו, ובמקומן מתחילה מיד רדיפה אחרי יעד חדש, בתקווה שאולי הוא יביא לנו את האושר המיוחל.

כשהייתי בגן הילדים רציתי להיות בבית הספר, דמיינתי אותו כמקום מהנה שבו אנשים גדולים "עושים חיים" ולומדים דברים חדשים ומרתקים. כשהגעתי ליסודי, נשאתי עיניי לתיכון. בתיכון נראה הגיוס לצבא כמו פסגת השאיפות, וכחייל השתוקקתי להגיע ל"טיול אחרי הצבא". כשחזרתי מהטיול הגדול, החלטתי שאני רוצה לרכוש מקצוע, ואחרי כן התעורר בי הצורך להקים משפחה, להביא ילדים לעולם... משום מה, תמיד נראה לי שבשלב הבא יהיה טוב יותר.

אבל האם זה באמת כך? האם היום, עכשיו, טוב לנו יותר?

אם נסתכל על חיינו מהצד, נראה שלכל אורכם אנו רודפים אחרי "פאנטום", רוח רפאים, וגם כשאנו מצליחים לאחוז בו לרגע, הוא מתחיל לדעוך עד שלבסוף הוא נעלם.

מדוע זה כך? ואיך יוצאים מהמבוך הזה?

חמש דרגות הרצון
חכמי הקבלה מחלקים את רצונות האדם לחמישה סוגים, ומדרגים אותם בסדר עולה על פי התפתחותם. ההתפתחות הזו איננה אישית  בהכרח, אלא שניתן לזהות התפתחות כרונולוגית של החברה בחמש דרגות הרצון.

הצרכים הבסיסיים
למדרגה הראשונה שייכים הרצונות הבסיסיים ביותר שלנו, הם הרצונות למזון, בריאות, מין, משפחה וקורת גג. המקובלים מכנים רצונות אלה בשם: "רצונות גופניים", ומסבירים שרצונות בסיסיים אלה אינם מיוחדים לאדם וקיימים גם אצל הבהמה. בשחר התפתחות האנושות, רצונות האדם הפשוטים הסתכמו במחסה ממזג האוויר ומחיות הטרף, בצורך במזון ובהתרבות.

הצרכים החברתיים
הרצונות הבאים בדירוג הינם הרצונות החברתיים. הראשון שבהם הוא הרצון להתעשר. כל אדם חש לפחות פעם אחת במהלך חייו, שאם היה לו מספיק כסף, חייו היו נטולי דאגות. אולם לאחר שהאדם צובר כסף, מתעורר בו כבר הרצון הבא, השלישי במדרגה, שהוא הרצון לכבוד, שליטה פרסום ותהילה.

בשלב ההתפתחות הרביעי מתחיל האדם לתור אחר יֶדע. הוא מניח שככול שידע יותר, חייו ישתפרו. ראייה לכך ניתן למצוא ברעיון החינוך הציבורי שהתפתח מהמאה ה- 19 באירופה. עד אז, העבירו בני האדם חיים שלמים בלי לדעת קרוא וכתוב, ומעטים (בעיקר בני המעמדות הגבוהים) זכו לחינוך. כיום הידע נתפס כטבעי עבורנו. גם השכלה גבוהה, שבעבר היתה נחלתם של יחידים, אינה עוד סממן לעושר וחיי רווחה. אבל המאפיין הבולט ביותר של התפשטות הידע בעולם היא רשת האינטרנט, שבחמש עשרה השנים האחרונות משמשת כמאגר מידע עצום וגלובאלי שנגיש לרוב האנושות.

קבוצת הרצונות הזו מסווגת כ"חברתית", כיוון שאנו שואבים את הצרכים המרכיבים אותה מהחברה, וגם את המילוי לצרכים הללו אנו מקבלים מהחברה.

הנקודה שבלב
בשלב החמישי והאחרון בהתפתחות הרצון אנו מפתחים צורך לדבר שנמצא מעבר למה שהעולם הזה יכול להציע, הוא מכונה: "הנקודה שבלב".
רצון זה מעורר בנו את השאלה "לשם מה אנו חיים, מהי תכלית קיומנו?", והוא גם האחראי לתחושת חוסר המשמעות והחיפוש שאנו חווים. האמת היא, שהשאלה על משמעות החיים מתעוררת בנו כבר בילדות, אך עם חלוף השנים, ובהשפעת הרצונות הרבים שמציפים אותנו היא ממתינה לשעת כושר ובשלב מסוים בחיינו שוב צפה וטורדת מחדש את חושינו. בשלב הזה ההשגים החומריים וחברתיים שלנו, כבר אינם מספקים.

הבעיה היא, שבמקרים רבים אנשים אינם מודעים לכך שהתעוררות "הנקודה שבלב" היא הסיבה לחוסר הסיפוק שהם חשים, ולכן הם שוקעים בדיכאון. אותו אדם, שצבר את העושר, הפרסום והידע חש בלבול - לכאורה, הוא השיג את כל מה ששאף אליו ומבחינת החברה הוא נחשב ל"סיפור הצלחה", אם כך מדוע אינו מרגיש מסופק?

הסיבה האמיתית לכך שהאדם אינו מצליח להרגיע את "הנקודה שבלב", היא מפני שמקורה בעולם רוחני, ולכן גם המילוי של הצורך הזה חייב להגיע משם ולא מהמקומות הרגילים בהם נהג לחפש את האושר. בדיוק לשם כך מתגלה חכמת הקבלה בימינו - כדי לספק את הצורך החדש שמתעורר בשנים האחרונות בעוד ועוד אנשים.

המדרגה הרוחנית הזו, בשונה מקודמותיה, לא מספקת לנו פרסים חומריים, או תארים להיאחז בהם. היופי בה הוא בכך שהיא נותנת לנו את האפשרות להפסיק את המרוץ המטורף והלא נגמר הזה, ולחוות תענוג כה גדול ואינסופי.

תארו לעצמכם חיים שבהם הצרכים החומריים שלכם הינם פשוטים עד ברורים מאליו. להרפות מהלחץ לרצות (לנקד) את ההורים, את החברה, את עצמכם. להיות בעלי יכולת להנות באמת ממה שהשגתם, בלי הצורך למהר ולקחת אוויר לפני הריצה הבאה - לא הייתם רוצים ללמוד איך לעשות זאת?
 

3153 אנשים קראו ושיתפו עמוד זה. שתף עם חברים: &