סמפטומים להפרעות אכילה

סמפטומים להפרעות אכילה

כל המידע על סמפטומים להפרעות אכילה, כיצד ניתן לזהות בעיות אכילה ולטפל בהן

כידוע, הפרעות האכילה באות לידי ביטוי בדרכים שונות.
מטופלים ומטופלות רבות חוות הפרעת אכילה מסיבות שונות ומגוונות. כל אחת והמקרה המיוחד לה. בדרך כלל כפי שציינתי קודם לכן,הפרעות האכילה קשורות למרכיבים שונים באישיות האדם, קיימות סיבות שונות המשמשות כקטליזטור להפרעת האכילה, חלק ניכר מהן  היא השאיפה לפרפקציוניזם. השאיפה לשלמות, כידוע השלמות קיימת רק בעיני המסתכל והיא פונקציה של מצב סובייקטיבי. כלומר אדם השואף לשלמות, לעולם לא יהיה שלם עם עצמו. מאחר ועלינו ללמוד לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, כך עלינו לאהוב את עצמנו או לפחות לכבד את עצמנו.
אולם, כמה נשים לדעתכם שלמות עם מראן החיצוני? כמה נשים שאתם מכירים שלמות עם גופן? אולי 10% ואולי אף פחות, לפיכך כ-90% מהנשים הן בפוטנציאל אנורקסיות או בולמיות.

בעיקרון ניתן לומר, כי מרבית ההפרעות אכילה מסוג זה, למעט דכאון והענשה עצמית, מקורן בתחילה ברצון להשיל מספר ק"ג מהמשקל, הקיץ מגיע וכדי להיראות טוב בבגד ים, או לקראת אירוע משפחתי מסוים, או סתם תחושה של הגיע הזמן להוריד שתיים שלושה ק"ג מהמשקל... נוצרה מטרה, עתה מגיע שלב המימוש. כמובן שבתחילה, הדכאון ואו הבולמית מתכננת לה תפריט דל קלוריות ממזונות "מותרים" דלי קלוריות, לצורך הירידה במשקל המתבקשת. לרוב התפריט ינוע סביב האלף קלוריות ליממה, יכיל הרבה שתיית מים, ללא מלחים וסוכרים, אט אט היא תרד למשקל עליו החליטה בתחילת התהליך. היא תהיה מאוד מרוצה מההצלחה ומהמראה שלה החדש, היא תחוש סיפוק רב, לאט לאט מקנן בה הרעיון, שאילו הייתה יורדת עוד מספר ק"ג ממשקלה, תרגיש בוודאי עוד יותר טוב, תזכה לתשבחות רבות ונוספות מהסובבים אותה, חברותיה אולי אפילו יקנאו בה... כך היא מחליטה לבסוף להמשיך ולרדת במשקל, היא עדיין לא יודעת כי עתה היא ירתה את אות הזינוק למרוץ החיים. מהיום חייה עשויים להשתנות לבלי היכר.

כאן טמונה המלכודת לאדם הפרפקציוניסט, השואף לשלמות. היא לעולם לא תגיד די, מספיק עכשיו אני בסדר, עכשיו אני לא צריכה לתקן שום פגם בגופי.

מעתה היא תחל לקצץ בתפריטה לצורך זירוז הירידה במשקל. בחלק מהמקרים היא תתחיל לעסוק בספורט אירובי להאצת הירידה במשקל, המחזוריות של קיצוץ התפריט ומעקב קנאי ונטול פשרות אחרי הירידה במשקל מאבד שליטה. היא חסרת סיפוק מעצמה, תמיד היעדים עולים ועולים, אין לה את היכולת יותר ליהנות מכלום, היא הופכת להיות אגואיסטית לחלוטין, שקועה כל העת בעצמה. חושבת שרק היא קיימת בעולם, שוכחת מכל התחייבויותיה האחרות. כולם קיימים כדי לשרת אותה. כמובן שאין היא עושה זאת בכוונה, אלא היא מאמינה כל העת, כי ככל שתאבד יותר ממשקלה ותשלוט בגופה, כך תקבל סיפוק ואושר גדולים יותר. אולם קורה כל העת מצב הפוך, ככול שהיא מצמצמת את התפריט עם הזמן קצב הירידה במשקל פוחת כתגובה של הגוף לשמר ולאגור מזון לצורך הישרדות. מערכת חילוף החומרים נפגעת, בלוטת התריס משתבשת, עמה המחזור החודשי חדל. היא מאבדת את תחושת הרעב והשובע עד כדי מצב שאינה חשה כלל ברעב, היא מסוגלת לצום שבוע שבועיים. היא מגיעה לאפיסת כוחות, נכנסת לעיתים לדיכאון קליני ועוד. האנורקסית סבורה כי היא נמצאת בשליטה ומתי שרק תרצה, היא פשוט תפסיק את ה"דיאטה" ותחזור לעצמה, אולם אין זה כך. היא כבר איבדה את השליטה על עצמה, על ההיגיון שבה.

כפי שהעידה לילי: "הייתי בטיפולים, בדיקור סיני, בטיפול פסיכולוגי, בטיפול פסיכיאטרי וכן בטיפול פסיכיאטרי בקיבוץ נען- טיפולים בהפרעות אכילה. קבלתי כדורים נגד חרדות ודיכאון... אני חשה חרדה מהמצב של מה יהיה איתי, החרדה נובעת מייאוש שאני לא מצליחה להתמודד איתו. תמיד הצלחתי להתמודד איתו. יש בי המון רגשות אשמה – היוצרים חרדה". כאמור גם כאן רואים כי כאשר האנורקסית נעשית מודעת, לחוסר השליטה שלה ולחוסר יכולת ההתמודדות, היא נכנסת לחרדה. המודעות לכך מתרחשת באיחור, עתה היא צריכה כמו כל נרקומן, להתחיל הליך של גמילה מפני החרדה ממזון, הגוף צריך להתחיל מחדש להתרגל לקבל מזון, עליה לאכול ללא תחושת רעב, כלומר לאכול גם כאשר איננה רעבה. כאשר עם הזמן תחושת הרעב תשוב אליה.

כלומר, היא מגיעה למצב של התמכרות לחוסר מזון, היא איננה יכולה להכניס דבר אל פיה מבלי לקבל תשדורות של אותות מצוקה מהמוח, הגורמים לה לחרדות. היא עושה "חשבון" לכל פירור אותו היא מכניסה לפיה, היא חושבת עשרות פעמים האם לצאת לפגישה עם חברה בבית קפה מסוים על כוס קפה או לא, כפי שסיפרה לילי:

"אם אני אמורה להיפגש עם חברה שלי, אני כל היום אעסוק במה יהיה ואיך, שמא לא אתבקש לאכול דבר מה. אני חרדה מלאכול ליד אנשים. איך הם יסתכלו עלי? אולם החרדה היא בסופו של דבר הפחד מפני עליה במשקל".

בשלב מסוים קשה להן מאוד לאכול דבר מה, המוח משדר כל העת תחושות חרדה "אסור לאכול", כך האנורקסית ללא פיקוח רפואי מגיע לתת תזונה ומוות.

לעומת זאת, במקרים רבים נוצר מין צעד של פשרה היא ה"בולמיה". כלומר אכילה מרובה, שבעקבותיה מתרחשת הקאה רצונית וטיהור הגוף ממזון.

שלב זה מתרחש כאשר האנורקסית שכל העת אינה אוכלת נאלצת לאכול, או כאשר היא נתקפת ברעב שאין ביכולתה לעמוד בו, היא אוכלת וממהרת לאחר מכן להקיא את המזון, מעין "טיהור גופה". כמובן שגם במקרה זה ההפרעה היא חמורה לא פחות מהאנורקסיה, אולם מקרים אלו קשים יותר לאבחון כפי שיפורט בהמשך.

סוג אחר של בולמיה הוא אלו שלא עוברות את שלב האנורקסיה מלכתחילה, הן לרוב בעלות כוח רצון חלש יותר מהאנורקסיות ומתקשות לעמוד בפיתויים, כך, הן פשוט באופן מודע מוותרות על ארוחות באמצעות ההקאה הרצונית, הן מעולם לא היו אנורקסיות, בין אם משום שלא היה להן את כוח הסבל הדרוש בתחילה, או בין אם שבאופן מודע, החליטו לפלוט את המזון שאכלו כדי שלא לעלות במשקל.

גם כאן קיים תהליך של "אני רק אקיא הפעם הזאת, מאחר ואכלתי כמו פרה עכשיו", או "רק היום אקיא, כי עוד מעט אני הולכת לאירוע והשמלה לא תיסגר עלי". או רק הפעם אקיא כדי להיראות טוב כי לבני בר מצווה בקרוב...כי אכלתי באמת יותר מידי"...וכך בכל פעם קיימת סיבה להקאה.

סוג אחר של בולמיה היא, שהחולה בה מעסיקה את עצמה מבוקר עד ערב באכילה ובהקאה יזומה ללא הפסק כטיהור הגוף ואו כהענשה עצמית.

נשים אלו העסוקות בכך כל העת, הן אינן יודעות לומר כמה פעמים הקיאו במשך היממה, כמו כן, עיסוק זה נוטל מהן כל הנאה או שמחה בחיים. הן אינן מתפקדות כלל בחיי המשפחה וכל רצונן הוא, כל זמן מסוים להקיא את מה שכבר אין. המוטיב הנמצא לרוב מאחורי מצב זה, הוא הענשה עצמית והצורך להיטהר מפני מעשים אלו או אחרים שחוו בין אם בחיים הללו או בחיים קודמים. מאידך, גם כל חוסר הצלחה תסכול אי יכולת להתמודד עם דברים, משמש להן כבריחה להקאות היזומות.

אולם אין זה יהיה נכון לתאר כי תופעת ההקאות מתרחשת רק כאשר רע להן, התופעה אינה נשלטת על ידן גם כאשר טוב להן. גם כאשר לכאורה אין כל סיבה הנראית לעין, היה להן יום מצוין, היה להן כייף באותו היום, עדיין הבולמית תמצא את עצמה מקיאה בשירותים, מבלי להבין מה דוחף אותה לכך. גם כאן הדחף להקאה הבלתי נשלטת מקורו מצוי בתת המודע.

מכל מקום, מצבים אלו לדעתי, תוקפים ראשית את אותם טיפוסים בעלי ההפרעה הנפשית המכונים בעגה העממית פרפקציוניסטים. או המוגדרים תחת המינוח הרפואי "אובססיבים". הם אלה השואפים לשלמות בכל מחיר. על כן מצבים אלו קשים ביותר לטיפול, מאחר ולא ניתן להביא את האדם לשלמות. תמיד היא תרגיש כי משהו אצלה לא שלם ודרוש תיקון. אולם הדרך היחידה להערכתי לגרום לה לצאת מהמלכודת בה היא נמצאת, נעוץ בצורך לקבל את עצמה כפי שהיא. כלומר, להיות שלמה עם עצמה, במקרים קשים יותר בהם היא אינה מצליחה, הדרך היא מציאת הסיבה הנפשית לכך, מדוע היא חשה בצורך האובססיבי להיות כל כך שלמה, כל כך פרפקציוניסטית בכל מעשיה ובמקרה זה הדבר בא לידי ביטוי במראה שלה. על כן ניתן לדעתי לחלק זאת לשתי קטגוריות: האחת, מתחילה כבעיה רגשית, המתפתחת לבעיה נפשית, בין אם בחיים הללו או בחיים קודמים.

השניה בעיה נפשית, הקיימת כבר בזיכרון הגנטי האנרגטי, המופיעה שוב בחיים כיום הנוכחיים. בעיה נפשית זאת, עשויה להתפרץ עם כל אירוע או מצב העשוי להזכיר ולעורר את הזיכרון החבוי, כפי שקרה עם לילי בדוגמא בפרק הקודם.

הבעיות הרגשיות, כפי שהסברתי בחלק הראשון של הספר, הן הסמפטומים של הבעיות הנפשיות. כאשר יתכן לעיתים רצף של מצבים, זיכרונות המצפים רק להערה נוספת הגורמת ל-"קש שישבור את גב הגמל" ונעוצה כאמור, ברצף אירועים מחיים קודמים, אשר הערה כלשהי בחיים הללו חיובית או שלילית כאחד, משמשת כקטליזטור ומציתה את התת מודע לפעולה ע"י הגופים האתריים, כמפורט קודם לכן. אפילו המילים "כמה יפה לך שירדת במשקל" יכולה להצית זאת אצל "האנורקסית או הבולמית בפוטנציה".

כך, הדרך להתגבר על בעיה זאת הוא להעלות את הטראומות באמצעות שחזור גלגולים. מהגלגול הראשון בו החלה הבעיה ועד לאחרון. באופן זה תיפתר הבעיה והחולה תחלים.

לאתר מכללת ברק
שלוחת מכללת ברק בירושלים
שלוחת מכללת ברק בדרום

4889 אנשים קראו ושיתפו עמוד זה. שתף עם חברים: